העיר, ששמה הוזכר לראשונה בשנת 1310, הייתה תחת שלטון פולין ורוסיה לסירוגין. כשכבשו הנאצים את פולין בשנת 1939 הם מסרו אותה לידי הרוסים על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב – רק כדי לשוב ולכבוש אותה עם פלישתם לברית המועצות ביוני 1941.

הקהילה היהודית בעיר נוסדה רשמית ב- 1536, אולם יהודים גרו בה עוד קודם לכן. היהודים התיישבו ברחובות משלהם, באזור המוקף בפלגי נחל הטוריה. במהלך המאה ה-19, הפכה קובל למרכז עירוני-מסחרי. אוכלוסיית היהודים הלכה וגדלה וליהודים היה חלק נכבד בתעשייה, בבנייה, במסחר והם ניהלו חיי חינוך ותרבות משלהם. בין שתי מלחמות העולם היתה קובל למרכז ציוני-חלוצי.

בשלהי 1939, מנו יהודי העיר כ-17,000 נפש . מספר זה הגיע אחר פרוץ המלחמה ליותר מ-20,000 נפש, כאשר אלפי פליטים יהודיים נמלטו לקובל מהאזורים שנכבשו על ידי הנאצים.

ממש ברגע האחרון לפני כניסת הנאצים לקובל, ב-29 ביוני 1941, הצליחו מאות צעירים להימלט ברכבות האחרונות שיצאו מקובל מזרחה, למעמקי רוסיה. כל שאר יהודי העיר נותרו מאחור, מופקרים לאימי השואה. באותו יום נורו למוות 80 יהודים.

עד סוף 1941 נרצחו כאלף יהודים. שני גטאות הוקמו בעיר. ביוני 1942 התקימה האקציה הראשונה בגטו של "הבלתי מועילים" וכל יהודי הגטו נשלחו אל גיא ההריגה בכפר בכובה. באוגוסט 1942 נשלחו אל גיא ההריגה גם יהודי הגטו השני של "המועילים".

מאות היהודים שברחו והסתתרו, נתפסו במחבואם, הובאו לבניין בית הכנסת הגדול בקובל, מקום ריכוזם האחרון לפני שנטבחו ונקברו בבורות שנאלצו לחפור בעצמם, בבית הקברות החדש שבשולי העיר .

ארגון יוצאי קובל בישראל הוקם רק ב-1945, כשהובררו מימדי השואה שירדה על עמנו ועל יהדות העיר קובל.

פעילויות הארגון מיום הקמתו:

הקמת קופה לעזרה הדדית, נטיעת חורשה ע"ש קדושי קובל ביער הקדושים שבהרי ירושלים, תמיכה בחולים ומחוסרי עבודה, הלוואות לנצרכים, הוצאה לאור של "ספר קובל", השתלבות עם אגוד יוצאי ווהלין, חנוכת "חדר קובל" בהיכל ווהלין בגבעתיים, הקמת אנדרטה בבית העלמין בחולון, הקמת אנדרטה חדשה בבכובה, מלגות לתלמידים וסטודנטים, אזכרות, מסיבות חנוכה, סיורים לקובל, הקמת אתר אינטרנט ועוד.