הצגת פריט

ספור על אלבום ציורים שצייר אב לבנו בגטו טרזין.

שיקולים לבחירה

הציורים שצייר האמן ברדז'יך פריטה לבנו ליום הולדתו בגטו מפגישים את הילדים עם סיפורו של ילד שניצל מתוך הזווית של הנתינה והיצירה של האב. הציורים, שצויירו עבור ילד קטן, הינם חומר חזותי לא מאיים המאפשר שיח פתוח לצד סיפור מסגרת ברור ואופטימי.

הצייר כיוון את יצירותיו לילד צעיר ומתוך כך יש בהם התייחסויות למכלול רגשות ונושאים רלוונטיים לגילאים הצעירים.

המפגש עם סיפורו של תומי לקראת יום השואה יאפשר לתלמידים לתעל את הדברים השונים שהם שומעים ושהם נדרשים לקיים ביום זה (עמידה בצפירה, השתתפות בטקס וכו') לדמות ספציפית עם סיפור אופטימי אליה הם יצרו אמפתיה.

הערכה הכוללת גם את המכתב של תומי לילדים היום מאפשרת מפגש עם נושא החיים היהודיים בטרם שואה, התמודדות במהלכה ושיקום וחזרה לחיים.

סוגיות ומוקדים לדיון

  • כוחה של יצירה
  • התמודדות עם הניתוק והקשיים בעזרת דימיון
  • הכוח לתת
  • תקווה בעתיד
  • משפחה
  • עזרה הדדית
  • קבלת האחר

לסיפור המותאם לילדי גן החובה לחץ כאן.

קישורים לאתרים ברשת

לגננת

לפנייך ערכה המאפשרת עיסוק חינוכי בנושא השואה בגילים הצעירים בהתאמה לצרכים הרגשיים של הילדים ויכולותיהם הקוגניטיביות, כפי שהם מנוסחים גם בעקרונות החינוכיים המנחים. הערכה מתבססת על ציורים שצייר אב (הצייר ברדז'יך פריטה) לבנו בזמן ששניהם היו כלואים בגטו טרזין. היא מלווה במכתב שכתב הבן שניצל – תומי – לילדים שיתבוננו בציורים אלו.

הערכה מאפשרת שיח מוגן ובונה בנושא השואה עם הילדים הצעירים וכוללת מספר "עוגנים נפשיים" המציעים לילדים ולמחנך כלי התמודדות שונים: הילד שסיפורה של הערכה נסב סביבו ניצל מן השואה. הצלה זו התאפשרה בזכות טוב לבם של אנשים שונים, ובעיקר חברו של אביו, לאו הס. הערכה מתבססת על התמונות שצייר אביו של תומי לתומי ומהן משתקפים אהבה, תמיכה, פתיחות, כנות וכוחות נפשיים. כל אלו יהוו בעצם את מרכז הדיון. לגננת המעבירה את סיפורם של תומי ומשפחתו בעזרת הציורים תפקיד חשוב בהענקת תחושת הביטחון והמוגנות של התלמידים אל מול הנושא המורכב.

ביום השואה או לקראתו, תציג הגננת את האלבום כמכלול ותספר לילדים את סיפורו. בעקבות סיפור האלבום יתוודעו התלמידים למושגים ראשוניים בנושא השואה, אשר יאפשרו להם להכיל את הדברים עליהם הם שומעים בתקשורת, בבית, מהחברים ועוד, לצד עיסוק ערכי בנושאים של תקווה, יצירה, כוחות פנימיים, נתינה ועוד. כל זה יהווה בסיס משמעותי להמשך הלימוד אודות השואה בשנים הבאות, כפי שעצם הספירליות של התוכנית מאפשרת.

לגננת – על האלבום והציורים

את האלבום צייר ברדז'יך פריטה, יליד שנת 1909, שהיה צייר וגרפיקאי מוכר ומוערך בפראג. ברדז'יך נישא להנזי וב-22 בינואר 1941 נולד בנם, תומאס (תומי). כשמלאו לתומי ארבעה חודשים שלחו הנאצים את המשפחה לטרזין. בטרזין נמנה ברדז'יך פריטה עם קבוצה של אמנים שהועסקו על ידי הנאצים בציור ציורים עבור התעמולה הנאצית, בזיוף יצירות של ציירים מפורסמים ובציור ציורי נוף ודיוקנאות משפחתיים עבור בכירי הנאצים בגטו. אחרי שעות העבודה, בסתר, נהגו הציירים הללו לתעד את המציאות הקשה בגטו: הצפיפות, החולי, הרעב והזקנים הנוברים באשפה.

לקראת יום הולדתו השלישי של תומי צייר לו אביו את האלבום שלפנינו. אך ברדז'יך לא הספיק לתת את האלבום לבנו. הוא נרצח באושוויץ (לאחר שנתפס במסגרת פעילותו ב"מחתרת האמנים". לסיפור המלא על אודות טרזין וסדנת האמנים – לחץ כאן).

הנזי, אמו של תומי, נפטרה בגטו ממחלת הטיפוס, זמן קצר לאחר מכן. חבריהם של בדז'יך והנזי פריטה, לאו האס ואשתו, אימצו את תומי הקטן, עד השחרור ולאחריו. לרגל יום הולדתו ה-18 נתן לו האס את הציורים כרוכים כספר. ציורים אלו, וסיפורו של תומי הילד, יעמדו במרכז המערך שלפנינו.

בהתבוננות בציורי האלבום נראה כי לפנינו יצירה שבעזרתה מבקש האב, לצד תיאור מציאות החיים בגטו, להכין את בנו לחיים האמִתיים שמחוץ לחומות הגטו על ידי ציור העולם בקווים אופטימיים. הוא מלמד אותו מושגי יסוד של חיי יומיום שילדים בני גילו מכירים דרך סביבת החיים הרגילה שבה הם חיים ובמסגרות החינוכיות שבהן הם שוהים. כך, למשל, ניתן למצוא בספר מושגי יסוד הקשורים לילד ולגופו, למשפחה, לסוגי מאכל, לסדר יום ועוד. יחד עם כל אלה, הציורים יכולים לעורר דיון סביב מושגים כגון תקווה, התמודדות, קבלת האחר, הבעה עצמית, נתינה ועוד.

הפעלת הערכה 'תומי' בגן הילדים

  1. את הקשר בין סיפורו של תומי ליום השואה, ניתן להעלות בעזרת המכתב שכתב תומי לילדים שיתבוננו בציורים. יש להדגיש כי תומי ניצל, חי, והקים משפחה. את הדברים כתב כשכבר היה גדול. במידת הצורך, הגננת יכולה לבחור לספר את הדברים במילים שלה.

    "בפראג התגוררה המשפחה שלי – משפחת פריטה. סבא וסבתא, אבא-בדריך, אמא-הנזי ואני. היה לנו בית יפה, ואני חושב שעד שכבשו החיילים הנאצים את פראג היו כולם מאושרים. הרבה יהודים גרו בפראג, אבל החיילים הנאצים שכבשו את העיר לא רצו שהיהודים ימשיכו לגור בה. הם הציקו ליהודים, גנבו מהם את רכושם ואחר כך העבירו אותם לעיר אחרת, מיוחדת. יחד עם כל היהודים עברה גם המשפחה שלי. סביב העיר היו חומות גדולות, ואיש לא יכול היה לצאת או לברוח משם. זה היה גטו טרזין".

  2. הגננת תבחר מספר גלויות אשר דרכן היא תבחר לשוחח עם התלמידים על האופן שבו משתקפת המצוקה של תומי ומשפחתו, אך גם דרכי ההתמודדות של האב ובנו.

    לדוגמה:

    בתקופה זו בה לא יכלו הילדים לצאת לטבע ולגני שעשועים, צייר אבא לתומי את הציורים הללו.

    בתמונה זו ניכרים מספר דברים אשר דרכם ניתן לדבר עם הילדים באופן ראשוני על המצוקות של תומי בגטו. החומה, עליה סיפר תומי, היא מוטיב מרכזי בתמונה ודרכה ניתן לדבר על תחושות של ניתוק ורצון לראות את מה שמעבר לה. כמו כן, המזוודה מסמלת את המעבר מהבית החם והבטוח למקום לא ברור.

    הדיון יסוב סביב הדרכים שבהם אבא של תומי מציע לו פתרונות למצוקות אלו:

    בתמונה זו נראה תומי מכוסה, מוגן ורגוע. גם כאן תומי נמצא לבדו, אך השמיכה והמחיצה מעידים כי היה מישהו דואג לו.

    ניתוק

    האומן פריטה מנסה למלא אצל בנו את החלל ומספר לו על על סוגים שונים של חיות שבעולם רגיל סובבות את הילדים ביומיום ("ציפ-ציפ, פרה-מו, מההה, האו-האו"), סוגי מאכלים שאינם קיימים בגטו ("פודינג, כופתאות, תפוח אדמה, בשר, קרם") ועולם הטבע, שמהווה ניגוד לגלויה הפותחת: בגלויה זאת לא אגדה - זאת אמת! ניתן לראות טבע בשיא פריחתו, בעלי חיים שונים, שמש מאירה, חומה שבורה ואת פניו המחייכים של תומי המופנים אל הקורא, בניגוד לתמונה השנייה, תמונת חומת הגטו. רצוי לשאול את הילדים מדוע בחר האב בכותרת זו ואם הטבע המצויר בגלויה – פרחים, פרפרים, שמש וציפורים – הוא בבחינת אגדה או שהוא חלק מהיומיום במציאות חיים רגילה. עבור תומי, שלומד מהוריו על הנעשה בחוץ מבלי לראות זאת, נתפס עולם זה כפנטזיה. פריטה דואג להדגיש בכותרת של הציור כי "זאת לא אגדה – זאת אמת!". בתוך הכותרת מגולמת תקוותו של האב שבנו יֵצא לחופשי (חומה שבורה ברקע הציור) ויחווה את כל מה שנמצא מעבר לחומה.

    תקווה

    אביו של תומי מצייר לו את הציורים לכבוד יום הולדתו. ביום ההולדת הזה חסרים לתומי דברים רבים, אך ברדז'יך מאחל לבנו כל טוב, ובעזרת הציור הוא מעודד אותו ומוסר לו מסר של אמונה שאכן הוא ישיג את כל אלה בעתיד.

    ניתן להרחיב את השיחה, גם בעזרת התמונות העוסקות בנושאים נוספים רלוונטיים לחיי הילדים. לדוגמה:

    רגשות

    לשיחה עם הילדים:

    לפני הצגת התמונות ניתן לברר עם הילדים אילו סוגי רגשות ותחושות הם מכירים, ולבקש מהם דוגמאות לכך מחיי היומיום. בשלב הבא תפזר הגננת את הגלויות, ותבקש מהילדים לתאר את הסיטואציה בכל גלויה ואת הרגש העולה ממנה. ניתן גם להעלות נושאים שונים הקשורים בעקיפין לגלויות, כגון: חברות, ציפייה למתנה, מצבים שונים של כאב וצער, מחלוקות וריבים עם ההורים ועם החברים ועוד. אפשר כסיכום לבקש מהילדים שיביעו על ידי ציור או פיסול בפלסטלינה תחושות ומצבים שעלו בשיחה.

    ניתן לשלב בדיון שירים שונים העוסקים בנושא, לדוגמה, השיר גינת הרגשות/ אשת לפידות-שרי גוטליב.

    מקצועות

    הגננת תפתח את הנושא דרך דיון והצגת שאלות בעקבות קריאת שירים העוסקים במקצועות שונים. הדיון יוביל לשאלה המתבקשת – מה רוצה כל ילד להיות כשיגדל ומדוע. לאחר שכל הילדים ייקחו חלק בדיון, תפזר הגננת את כרטיסיות המקצועות מתוך אוגדן הגלויות של תומי ותבקש מהילדים לזהות את המקצועות השונים: בלש, מהנדס, מוזיקאי, מתאגרף, איש עסקים וצייר. ניתן לקיים שיחה עם הילדים על תפקידו של כל מקצוע, וכן על התכונות והכישורים שכל מקצוע מצריך.

    ניתן לסכם שלב זה על ידי שיחה עם הילדים: מה לדעתכם רצה אבא של תומי לאחל לו בעזרת התמונות שצייר לו.

סיכום

המשך קריאת המכתב של תומי לילדים, ושיחה בעקבותיו.

כשאני עצוב, אני פותח את הספר שהכין לי אבא בדריך, אני מביט בי – בתומי הקטן שמצויר באלבום ולבי מתחמם. האלבום דומה בעיניי לאלבומי התמונות והסיפורים שהכנתי לילדיי, ולאלבומים שהוריכם מכינים לכם באהבה.

עכשיו כשאתם מכירים את הספר שהכין אבא לתומי, אני רוצה לאחל לכם חיים בלי מלחמות [...] ושילדים בכלל לא יסבלו. כי בלי צחוקם של ילדים – העולם עצוב מאוד מאוד.

לחיצה להתקדמות