מערך שיעור בין-תחומי בנושא מעגלי עשייה למען היחיד והכלל בגטאות.
רבבות בשנים הייתה הקהילה היהודית עוגן ותמיכה לחבריה. בימים של שגרה ובימים של קושי וצער ידעה הקהילה, וידעו מנהיגיה, להתגייס למען היחיד ולמען הכלל היהודי. עם פרוץ המלחמה החלו מתערערים עד היסוד חייהם של היהודים בכל רבדי החיים. הכניסה לגטאות החריפה את המצב עוד יותר ועל היהודים נגזרו תנאי קיום בלתי אפשריים. מרבית תושבי הגטאות חיו במצוקה הולכת ומחריפה וככל שחלף הזמן נחלשו בקרב רבים כוחות הגוף והנפש ומתוך כך הצטמצמו גם מעגלי העשייה החברתית. שיעור זה עוסק במעגלים שונים של עשייה שהיו קיימים בקהילה היהודית לאורך שנות קיומה כגון : צדקה, חינוך סעד ועוד, ומבקש לדון בפנים השונות של עשייה זו בגטאות ובדילמות שהיו כרוכות בקיומם של אלה ליחד ולציבור.
על המחנך לתת דעתו על השאלה מדוע אם עשייה זו לא היתה נחלתו של כל הציבור ואם בעיקרו של דבר יהיה מדויק יותר לדבר על גילויים של עשייה חברתית ראוי להדגיש נושא זה ולתת לו מקום בסיפור השואה?
השאלות, העומדות במרכז המערך שלפניינו, על משמעותה של קבוצה ושל יחד ועל האחריות המוטלת על היחיד הינם שאלות שמערכת החינוך עוסקת וצריך לעסוק בהם גם בימינו .
מטרתם של הגרמנים היתה להשמיד את העם היהודי תוך תהליך של מדינות מכוונת של דיכוי ופירוק החברה היהודית לגורמיה. ניתן היה לצפות שההתפרקות תעקור מן השורש גילוים של סולידריות בכל תחום שהוא. משום כך קיומן של התארגנויות חברתיות מאורגנות וגילויים של אחריות ואכפתיות של יחידים ששאבו מתוך המעין הערכי שהיה עולמם ודרך חייהם לפני המלחמה מדגישים את יכולת הבחירה תעצומות נפש ועוצמתה של רוח האדם. כוחם של מעשים אלה אינו בכך שהיו נחלת ההמון כולו אלא בעצם קיומם כניגוד מוחלט לדיכוי ולתוהו שסבב אותם. מעשים אלו הם בבחינת אורות קטנים שבתוך האפלה האיומה ביותר שידעה האנושות בכלל והעם היהודי בפרט ראויים להיות מודגשים ומונחלים לדורות הבאים.
ניתן לקיים את הדיון במליאה או לקיים את חלקו בקבוצות קטנות שכל אחת מהן תתמקד בתחום אחר של עשייה (חינוך, צדקה, מטבחים ציבוריים וכו').