תומי

הצגת פריט

אלבום ציורים שצייר אב לבנו בגטו טרזין. לאלבום נלווה מכתב שכתב הבן, תומי, לתלמידים היום. את הערכה מלווה מערך שיעור.

שיקולים לבחירה

הציורים שצייר האמן ברדז'יך פריטה לבנו ליום הולדתו בגטו מפגישים את הילדים עם סיפורו של ילד שניצל מתוך הזווית של הנתינה והיצירה של האב. הציורים, שצויירו עבור ילד קטן, הינם חומר חזותי לא מאיים המאפשר שיח פתוח לצד סיפור מסגרת ברור ואופטימי.

הצייר כיוון את יצירותיו לילד צעיר ומתוך כך יש בהם התייחסויות למכלול רגשות ונושאים רלוונטיים לגילאים הצעירים.

המפגש עם סיפורו של תומי לקראת יום השואה יאפשר לתלמידים לתעל את הדברים השונים שהם שומעים ושהם נדרשים לקיים ביום זה (עמידה בצפירה, השתתפות בטקס וכו') לדמות ספציפית עם סיפור אופטימי אליה הם יצרו אמפתיה.

הערכה הכוללת גם את המכתב של תומי לילדים היום מאפשרת מפגש עם נושא החיים היהודיים בטרם שואה, התמודדות במהלכה ושיקום וחזרה לחיים.

סוגיות ומוקדים לדיון

כוחה של יצירה
התמודדות עם הניתוק והקשיים בעזרת דימיון
הכוח לתת
תקווה בעתיד
משפחה
עזרה הדדית
קבלת האחר

הצעות לפעילות

מפגש מליאה: הצגת האלבום, יצירה ראשונה וקריאת החלק הראשון של סיפורו של תומי פריטה (בעקבות המכתב) המתאר את חייו לפני השואה ואת המציאות בגטו (באופן המותאם לגיל התלמידים)
עבודה בקבוצות: התבוננות בגלויות וחשיפת המסרים של האב. משימה: בחרו 2 מתוך הגלויות שלפניכם. למה לדעתכם צייר אבא ציור זה לתומי?
סיכום במליאה: הצגת הגלויות ושיחה על מה שהתמונות יכולות היו לתת לתומי. קריאת סיומו של המכתב.
פעילות יצירה ועיבוד בעקבות הציורים – הכנת אלבום חדש לתומי, הצעת כריכה חדשה לאלבום, ציור בעקבות ציורים מסויימים ועוד.

למערך חינוכי מפורט לתלמידי א'-ב', לחץ כאן.

קישורים לאתרים ברשת

אין משחקים ילדותיים

למורה

לפנייך/לפניך ערכה המאפשרת עיסוק חינוכי בנושא השואה בגילים הצעירים בהתאמה לצרכים הרגשיים של הילדים ויכולותיהם הקוגניטיביות, כפי שהם מנוסחים גם בעקרונות החינוכיים המנחים. הערכה מתבססת על ציורים שצייר אב (הצייר ברדז'יך פריטה) לבנו בזמן ששניהם היו כלואים בגטו טרזין. היא מלווה במכתב שכתב הבן שניצל – תומי – לילדים שיתבוננו בציורים אלו ובהצעה לפעילות, לשירים ולעזרים נוספים להרחבת הדיון. הערכה מאפשרת שיח מוגן ובונה בנושא השואה עם הילדים הצעירים וכוללת מספר "עוגנים נפשיים" המציעים לילדים ולמחנך כלי התמודדות שונים: הילד שסיפורה של הערכה נסב סביבו ניצל מן השואה. הצלה זו התאפשרה בזכות טוב לבם של אנשים שונים, ובעיקר חברו של אביו, לאו הס. הערכה מתבססת על התמונות שצייר אביו של תומי לתומי ומהן משתקפים אהבה, תמיכה, פתיחות, כנות וכוחות נפשיים. כל אלו יהוו בעצם את מרכז הדיון. למחנך/ת המעביר/ה את סיפורם של תומי ומשפחתו בעזרת הציורים תפקיד חשוב בהענקת תחושת הביטחון והמוגנות של התלמידים אל מול הנושא המורכב.

למורה – על האלבום והציורים

את האלבום צייר ברדז'יך פריטה, יליד שנת 1909, שהיה צייר וגרפיקאי מוכר ומוערך בפראג. ברדז'יך נישא להנזי וב-22 בינואר 1941 נולד בנם, תומאס (תומי). כשמלאו לתומי ארבעה חודשים שלחו הנאצים את המשפחה לטרזין. בטרזין נמנה ברדז'יך פריטה עם קבוצה של אמנים שהועסקו על ידי הנאצים בציור ציורים עבור התעמולה הנאצית, בזיוף יצירות של ציירים מפורסמים ובציור ציורי נוף ודיוקנאות משפחתיים עבור בכירי הנאצים בגטו. אחרי שעות העבודה, בסתר, נהגו הציירים הללו לתעד את המציאות הקשה בגטו: הצפיפות, החולי, הרעב והזקנים הנוברים באשפה.

לקראת יום הולדתו השלישי של תומי צייר לו אביו את האלבום שלפנינו. אך ברדז'יך לא הספיק לתת את האלבום לבנו. הוא נרצח באושוויץ (לאחר שנתפס במסגרת פעילותו ב"מחתרת האמנים". לסיפור המלא על אודות טרזין וסדנת האמנים – לחץ כאן).

הנזי, אמו של תומי, נפטרה בגטו ממחלת הטיפוס, זמן קצר לאחר מכן. חבריהם של בדז'יך והנזי פריטה, לאו האס ואשתו, אימצו את תומי הקטן, עד השחרור ולאחריו. לרגל יום הולדתו ה-18 נתן לו האס את הציורים כרוכים כספר. ציורים אלו, וסיפורו של תומי הילד, יעמדו במרכז המערך שלפנינו.

בהתבוננות בציורי האלבום נראה כי לפנינו יצירה שבעזרתה מבקש האב, לצד תיאור מציאות החיים בגטו, להכין את בנו לחיים האמִתיים שמחוץ לחומות הגטו על ידי ציור העולם בקווים אופטימיים. הוא מלמד אותו מושגי יסוד של חיי יומיום שילדים בני גילו מכירים דרך סביבת החיים הרגילה שבה הם חיים ובמסגרות החינוכיות שבהן הם שוהים. כך, למשל, ניתן למצוא בספר מושגי יסוד הקשורים לילד ולגופו, למשפחה, לסוגי מאכל, לסדר יום ועוד. יחד עם כל אלה, הציורים יכולים לעורר דיון סביב מושגים כגון תקווה, התמודדות, קבלת האחר, הבעה עצמית, נתינה ועוד.

בהתאם לעקרונות בעיסוק החינוכי בנושא השואה בגילאים צעירים אלו חשוב מאוד שהלימוד יתפרש על פני כמה שיעורים באופן הדרגתי ומובנה, ויועבר על ידי דמות קבועה המוכרת לתלמידים והמהווה עבורם, כאמור, עוגן של ביטחון.

התלמידים יתוודעו בעזרת סיפורו של תומי למציאות החיים שבה חיו תומי ומשפחתו, כמשפחות יהודיות רבות אחרות, תחת השלטון הגרמני. ניתן להתייחס לנושאים הבאים: גירוש היהודים מבתיהם ומסביבתם המוכרת אל הגטו, היכרות ראשונית עם המושג "גטו" הן מתוך התמונות והן מתוך המכתב שכתב תומי לאחר שנים לילדים שיתבוננו באלבומו. מושגים אלה יילמדו בצורה בסיסית ביותר מתוך ההקשר של סיפורו של תומי.

על מנת להעניק לתלמידים ביטחון עליהם לדעת שתומי ניצל והוא כיום בעל משפחה ואב לילדים. מעבר לכך, הדגש של השיעור יהיה על הדברים שהעניק האב לבנו: ראשית, הוא מכין את בנו לחיים האמִתיים שמחוץ לחומות הגטו על ידי ציור העולם בקווים אופטימיים, ואף מלמד אותו מעט על עולם הערכים שבו האמין. נוסף על כך, מכיוון שתומי חי מאז ומתמיד בתוך מציאות מעוותת של גטו, ניסה אביו ללמדו מושגי יסוד של חיי יומיום שילדים בני גילו מכירים דרך סביבת החיים הרגילה שבה הם חיים ובמסגרות החינוכיות שבהן הם שוהים. כך, למשל, ניתן למצוא בספר מושגי יסוד הקשורים לילד ולגופו, למשפחה, לסוגי מאכל, לסדר יום ועוד. יחד עם כל אלה, הציורים יכולים לעורר דיון סביב מושגים כגון תקווה, התמודדות, קבלת האחר, הבעה עצמית, נתינה ועוד.

שיעור I: פתיחה

כשאני עצוב, אני פותח את הספר שהכין לי אבא ברדז'יך, אני מביט בי – בתומי הקטן שמצויר באלבום, ולבי מתחמם. האלבום דומה בעיניי לאלבומי התמונות והסיפורים שהכנתי לילדיי, ולאלבומים שהוריכם מכינים לכם באהבה.

כך כתב תומי על האלבום שהכין לו אביו ליום הולדתו השלישי.

זוהי התמונה הראשונה באלבום שהכין אבא של תומי:

לפניכם תמונות נוספות שבהן צייר אבא של תומי את תומי:

איזה ילד לדעתכם הוא תומי?
על אילו רגשות מצייר אבא של תומי לתומי?

בחרו את אחת התמונות:

האם הייתם מחליפים לה את הכותרת?
האם הייתם רוצים להוסיף דברים לתמונה? מדוע?
ספרו סיפור על התמונה, והוסיפו ציור משלכם שימשיך את הסיפור.

שיעור II

למורה

את השלב הראשון הקדשנו להיכרות עם תומי .

בשלב זה נעבור לעיסוק חינוכי סביב סיפורו של תומי בתקופת השואה ברמה המותאמת לילדים הצעירים בעקבות התמונה שלהלן:

בעקבות ההתבוננות בתמונה ניתן לדבר על המעבר מהבית המוכר (מזוודה), הבידוד (חומה) ותחושת חוסר הידיעה של מה יֵלד יום (מבט אל האופק דרך החלון).

מה אתם מרגישים כשאתם מסתכלים על התמונה הזו?
האם תמונה זו נראית לכם מתאימה כמתנה ליום הולדת? מדוע?

כדי להבין את הסיפור של האלבום שהתמונות הללו מופיעות בו, קראו את הדברים שסיפר תומי:

"בפראג התגוררה המשפחה שלי – משפחת פריטה. סבא וסבתא, אבא-ברדז'יך, אמא-הנזי ואני. היה לנו בית יפה, ואני חושב שעד שכבשו החיילים הנאצים את פראג היו כולם מאושרים. הרבה יהודים גרו בפראג, אבל החיילים הנאצים שכבשו את העיר לא רצו שהיהודים ימשיכו לגור בה. הם הציקו ליהודים, גנבו מהם את רכושם ואחר כך העבירו אותם לעיר אחרת, מיוחדת. יחד עם כל היהודים עברה גם המשפחה שלי. סביב העיר היו חומות גדולות, ואיש לא יכול היה לצאת או לברוח משם. זה היה גטו טרזין".

תומי שרד את התקופה הקשה הזו, בזכות אנשים טובים.

מה בתמונה שלמעלה קשור לדברים שתומי מספר על טרזין?

נתבונן כעת בתמונות נוספות שצייר אבא של תומי לבנו בן ה-3.

בחרו שתי תמונות שעניינו אתכם ביותר, הסבירו: מה צייר אבא של תומי לבנו? למה דווקא את זה, לדעתך?

מהו הנושא שחוזר בהן?
מדוע לדעתכם דווקא נושא זה? האם ניתן להבין מהן את המציאות שבה חי תומי?
האם לדעתכם אביו של תומי הבין כיצד תומי הרגיש?
מה הוא מנסה למסור לבנו לדעתך?

הגלויות שעוסקות באוכל ובדרישה של תומי למזון מאפשרות הצצה לבעיית הרעב בגטו שבו היה מחסור תמידי באוכל, ורבים מתושביו רעבו ללחם במשך מרבית שעות היום (אין זה פלא שפריטה מקדיש שמונה ציורים לנושא). גם כאשר עלה אוכל על שולחנם של יהודי טרזין היה זה אוכל דל, תפל ובלתי משביע (ניתן להשתמש בגלויה "מרק-תה-קפה-חםםםם!").

חלק מהגלויות מתארות את האוכל באופן חי וחיובי, ובחלקן הן דווקא מעצימות את המחסור באוכל בכלל, ובאוכל מגוון בפרט. הן מצוירות בהומור ובחן שמאפיין ציורי ילדים, ותומי מצויר בהן תמיד כילד בריא ושמנמן. ניתן לשאול את הילדים מדוע בחר אביו של תומי לצייר אותו בכל הגלויות כילד בריא ושמנמן.

אביו של תומי אינו מתעלם מרגשותיו של תומי הרעב, אך יחד עם זאת, הוא מאפשר לו להתמודד עם רגשות אלו בעזרת הצפתם בדרך זו.

התבוננו בתמונות הבאות:

מה משותף לכל התמונות בחלק זה?
מהם המקצועות שאביו של תומי מציע לו?
אילו תכונות מאפיינות כל אחד מהמקצועות?
למה לדעתכם אביו מציע לו דווקא אותם?
מה מוסר האבא לתומי בעצם העובדה שהוא מדבר אתו על מקצועותיו בעתיד?

חשוב לציין שפריטה מנסה באמצעות הגלויות בכלל, ואלה של המקצועות בפרט, להתוות עבור תומי דרך חיים. פריטה בעל נפש האמן הביע משאלה, ככל הנראה, שבנו ילך בדרכו ויבחר במקצוע יצירתי.

התבוננו בתמונות הבאות:

מה בוחר אביו של תומי לצייר לו? מה לדעתכם הוא מנסה ללמדו בעזרת תמונות אלו?

נושא נוסף שניתן ללמוד מהגלויות הוא תלישותם של היהודים מהעולם הנורמלי. מתוך נושא זה מצטייר החלל הגדול שנפער ברמת הידיעות של ילדי הגטו על העולם שבחוץ, עולם הממשיך להתנהל כסדרו.

כך, לדוגמה, פריטה מלמד את בנו על סוגים שונים של חיות שבעולם רגיל סובבות את הילדים ביומיום, מוזיקה וצבעים.

התבוננו בתמונות הבאות:

מה בוחר אביו של תומי לצייר לו? אילו דמויות הוא מצייר? מה הן עושות? אילו תחושות עולות כלפי דמויות אלו? מה לדעתכם הוא מנסה ללמדו בעזרת תמונות אלו?

פריטה פורש בפני בנו מגוון מראות מן העולם. לצד בניינים מפורסמים גם דמויות מתרבויות ומקומות שונים. כולם מצוירים באהדה ואמפתיה, ונראה כי הצייר מעביר כאן מסר של אהבה בין הדמויות. משאלת הלב של האב, כפי שבאה לידי ביטוי בכותרת, הנה שתומי יתוודע לעולם זה, יבקר ויכיר אותו. סביב גלויות אלו ניתן לדבר על היחס לאחר, אשר ייתכן שנראה אחרת, לבוש אחרת ושייך לתרבות אחרת, אך עדיין ניתן להתבונן עליו מתוך אהדה וקבלה, כפי שהדבר נעשה בתמונות שלפנינו.

התבוננו בתמונה הבאה:

למה התכוון לדעתך האב כשנתן לתמונה את הכותרת "זו לא אגדה"?
מה הוא מנסה למסור לבנו בעזרת התמונה והכותרת?

בגלויה זאת לא אגדה – זאת אמת! ניתן לראות טבע בשיא פריחתו, בעלי חיים שונים, שמש מאירה, חומה שבורה ואת פניו המחייכים של תומי המופנים אל הקורא, בניגוד לתמונה השנייה, תמונת חומת הגטו. רצוי לשאול את הילדים מדוע בחר האב בכותרת זו ואם הטבע המצויר בגלויה – פרחים, פרפרים, שמש וציפורים – הוא בבחינת אגדה או שהוא חלק מהיומיום במציאות חיים רגילה. עבור תומי, שלומד מהוריו על הנעשה בחוץ מבלי לראות זאת, נתפס עולם זה כפנטזיה. פריטה דואג להדגיש בכותרת של הציור כי "זאת לא אגדה – זאת אמת!". בתוך הכותרת מגולמת תקוותו של האב שבנו יֵצא לחופשי (חומה שבורה ברקע הציור) ויחווה את כל מה שנמצא מעבר לחומה.

לקראת סיכום

קראו את המשך דבריו של תומי:

אבא צייר לי ספר תמונות שמספרות עליי, על צבעים ומאכלים, על ציפורים ובעלי חיים, ועל כלי-רכב לנסיעה ברחבי העולם. תמונות שמהן יכולתי ללמוד על החיים מחוץ לגטו טרזין, ועל החיים היפים שיהיו לי אחרי שהמלחמה תסתיים ואנחנו נצא מהגטו.^[1]

כשאני עצוב, אני פותח את הספר שהכין לי אבא בדז'יך אני מביט בי – בתומי הקטן שמצויר באלבום ולבי מתחמם. האלבום דומה בעיניי לאלבומי התמונות והסיפורים שהכנתי לילדיי, ולאלבומים שהוריכם מכינים לכם באהבה.

עכשיו כשאתם מכירים את הספר שהכין אבא לתומי, אני רוצה לאחל לכם חיים בלי מלחמות [...] ושילדים בכלל לא יסבלו. כי בלי צחוקם של ילדים – העולם עצוב מאוד מאוד.

על פי מה שקראתם, מה חש תומי כלפי האלבום שצייר לו אביו?
מה לדעתכם, הייתה מטרת האלבום שצייר אביו של תומי לתומי?
מה העניק אבא של תומי לתומי בעזרת האלבום, לדעתכם?

משימת סיום

איזה ציור הייתם רוצים לשלוח לתומי ליום הולדתו?
כתבו מכתב לתומי המספר לו מה למדתם מההתבוננות באלבומו.
בחרו שלוש תמונות מהאלבום וצרו פוסטר המתאר את מה שלמדתם או מה שאתם מרגישים.

בתהליך החינוכי שלהלן התאפשר לתלמידים לקיים שיח ולרכוש מושגים על אודות השואה בהקשר של סיפור בעל משמעויות חינוכיות חיוביות. בהתבוננות באלבום זה אנו נחשפים למתנה של אב לבנו הכוללת מסרים של שמחה, אופטימיות, תקווה, יצירתיות, דמיון, פתיחות ועוד.

פריטה ברדז'יך, תומי, יד ושם, ירושלים תשנ"ט.

טרזין

ב- 15 במרץ 1939, כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כבשו הגרמנים את צ'כיה. יום למחרת, ב-16 במרץ, הכריז היטלר עליה כמדינת חסות ("פרוטקטורט") של גרמניה, ניתנו לה שמות חבליה בגרמנית, בוהמיה ומורביה, והיא הפכה לחלק מהרייך הגרמני.

ערב הכיבוש בידי הגרמנים היו בשטחי הפרוטקטורט 136 קהילות יהודיות, ומספר התושבים היהודים, עלפי ההגדרה הגזעית של חוקי נירנברג, היה 118,310.

גטו-מחנה טרזינשטט הוקם בנובמבר 1941 בעיר המבצר טרזין, 60 קילומטרים צפונית לפראג. כוונת הגרמנים הייתה לרכז בו את רוב יהודי הפרוקטורט, וכן יהודים קשישים ידועי שם ובעלי זכויות מגרמניה ומכמה ארצות במערב-אירופה, כגון הולנד ודנמרק, להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה ושם לרצוח אותם. בהמשך נוספה עוד מטרה: הסוואת רצח יהודי אירופה באמצעות הצגת הגטו כ"יישוב יהודי לדוגמה", כדי להזים את השמועות על הרצח הגרמני ולהוכיח לוועדות הצלב האדום שעתידות היו לבקר בגטו, שמצבם של היהודים טוב. לשם כך הכינו הנאצים תוכנית לשיפור פני הגטו: למעלה מ-12,000 איש נשלחו מזרחה למחנות כדי לדלל את הצפיפות בו, חזות הגטו שופצה בצבע ובירק, הובאו כלי נגינה והותרה בו פעילות תרבותית. ברחובות הגטו נפתחו בנק ובית קפה, אך אלו כמובן היו מדומים; בבית הקפה לא היה אוכל, ובבנק לא היו כסף או חשבונות.

רבים היו האמנים, הסופרים והמלומדים בגטו, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים:

תזמורות אחדות, להקת אופרה ותיאטרון ובימות בידור וסאטירה. נערכו הרצאות וחוגי עיון, ונפתחה ספרייה בת 60,000 כותרים. מקום נכבד הוקדש לעיון בנושאים יהודיים, שהיו עבור רבים שהתרחקו שהשתלבו בחברה האירופית והתרחקו מחיי מסורת, בבחינת חידוש שפתח להם פתח להבנת יהדותם. מספר המופעים וההרצאות הגיע לעשרותרבות בשבוע. חיי הדת התנהלו בתנאים קשים, אך בלי הגבלות רשמיות.

סדנת האמנים

בין הסדנאות שפעלו בגטו טרזין הייתה גם סדנת האמנים. בסדנה עבדו ציירים יהודים מצ'כיה, גרמניה והולנד - אמנים ידועים ובעלי שם בין-לאומי. ביניהם היו בדז'יך פריטה, ליאו האס, אוטו אונגר, מוריץ מילר, קרל פליישמן, פליקס בלוך ומוריץנאגל. אמנים אלה עסקו בציור באישור הס"ס במסגרת מחלקת הבנייה של הגטו. הם נדרשו, בין השאר, לצייר ציורים עבור התעמולה הנאצית, לזייף יצירות של ציירים מפורסמים ולצייר ציורי נוף ודיוקנאות משפחתיים עבור בכירי הנאצים בגטו. אחרי שעות העבודה, בסתר, נהגו הציירים הללו לתעד את המציאות הקשה בגטו: הצפיפות, החולי, הרעב והזקנים הנוברים באשפה. ליאו האס, היחיד מחברי הקבוצה ששרד, כתב על כך בזיכרונותיו: "החוויות המזעזעות בגטו דחפו אותי לחיפוש מתמיד אחר הזדמנויות תיעוד בפנקס הרישומים שלי. מובן שבשעת הציור היינו חשופים לסכנה לעיתים קרובות ונדרשנו לפעול בזהירות רבה. היה עלינו למצוא מחבוא מפני אנשי הס"ס, ולרוב מצאנו מסתור בעליות גג או נטמענו בהמון האסירים. פריטה, אונגר, בלוך ואני היינו כה מדוכאים מהסביבה הנוראית, שבשעות היום עשינו את המוטל עלינו ובחשכת הלילה נפגשנו בחדר המואפל ועבדנו על הרישומים שלנו".חלק מאותם ציורים הוברח מהגטו לשוויץ,והגיע לידיהם של אנשי הצלבהאדום. בעת ביקורם במחנה הראו אנשי הצלב האדום את התמונות הללו לגרמנים, ודרשו לדעת היכן נמצאים אותם מקומות המתוארים בציורים.לאחר שיצאו אנשי הצלבהאדום את המחנה, נעצרו הציירים ומשפחותיהם בידי הנאציםונחקרו על ידי אדולף אייכמן, שהגיע במיוחד לטרזין לצורך זה. בתום החקירהנשלחו הציירים לאושוויץ ונרצחו. היחיד ששרד מהם, כאמור, היה ליאו האס, ששב לטרזין בתום המלחמה כדי למצוא את הציורים ואת ציוריו של בדז'יך פריטה במקומות שבהם הם הוחבאו. יחד עם הציורים מצא האס צרור תמונות שהחביא פריטה בגומחה בקיר בתוך אלבום שהכין לבנו תומי ליום הולדתו השלישי.