א'-ב': רציונל חינוכי

הוראת השואה בכיתות א'–ב' תכלול לימוד מבוקר של פרק השואה מתוך ההנחה שחשיפה מותאמת ומבוקרת יכולה להגן מפני טראומה ולמנוע השלכה לא נכונה של המושגים המרכזיים בנושא. בכיתות אלו חשוב להתמקד בסיפורו של היחיד תוך שימת דגש על "עוגנים נפשיים" שיקלו על ההתמודדות. בעזרת המפגש עם דמות מרכזית אחת תיווצר אמפתיה שתאפשר להכיל את הנושא ולהכיר מושגי יסוד ראשוניים.

כדי להגיע אל המשמעויות הערכיות ויחד עם זאת לא להציג מציאות מאיימת שאין ממנה מוצא, מוצע לטוות עם הילדים את הסיפורים האנושיים; להכיר מחד גיסא את מה שאבד – קהילות, משפחות, אנשים, נכסי תרבות, תפיסות ודעות – ומאידך גיסא להכיר סיפורי התמודדות, גבורה והצלה.

תוך כדי העיסוק בסיפורים האנושיים ייחשפו התלמידים למושגי יסוד הקשורים בשואה, כגון גטו או טלאי צהוב, ותהיה להם ההזדמנות לשאול, להציף חששות ולהקשיב להסברים מבוקרים ומותאמים לגילם.

על פי התכנית הספירלית, בשנים הבאות, כאשר היכולת של התלמידים להכיל סיפור בעל מספר דמויות רב יותר ואירועים רבי משמעות תתרחב, המוקד יהיה סיפורה של המשפחה עם מגוון רחב יותר של דמויות, גורלות שונים ומארג יחסים.

דגשים בהוראת הנושא:

• לשם יצירת תחושת ביטחון, וכדי להבטיח רצף חינוכי וערכי, התהליך יובל על ידי מחנכים בעלי קשר משמעותי וקבוע עם התלמידים. מחנכת הכיתה בכיתות א'–ב' היא דמות משמעותית עבור הילדים. היא מהווה עבורם מקור לביטחון, לליווי ולתמיכה. ^[1]
• יש להימנע מסימולציות, הדמיות ותיאורים גרפיים.
• לא מומלץ כי תלמידי החטיבה הצעירה ישתתפו בטקס הכללי אשר תכניו מותאמים בדרך כלל לתלמידים בוגרים יותר.