הבובה שלי – מזיכרונותיה של יעל רוזנר. עיבדה לסיפור: ד"ר עדינה בר-אל.
סיפורה של יעל רוזנר, כפי שעובד במיוחד עבר ילדים צעירים, מאפשר מפגש חינוכי על אודות השואה, מתוך עיסוק בכוחות של התמודדות, הצלה ותקומה. יש בו דגש רב על נושאים המאפשרים לילדים ליצור אמפתיה, לצד התוודעות למשמעותם של דימיון ויצירה בתהליכי התמודדות.
מעצם היותו סיפור זיכרונות שעובד עבור ילדים הוא מהווה דרך מוחשית וחווייתית לספר את העבר לילדים. הסיפור אינו מציג אירועי אימה, אלא חושף את הילדים לאירועים יומיומיים של ילדה שנאלצה להיות סגורה במרתף כדי להסתתר מפני הנאצים, לצד התמודדותה בעזרת צעצועים מאולתרים, דימיון, חום ואהבה ועוד.
העיסוק סביב הספר יכלול יאפשר שיח על פריטים המייצגים את זיכרון השואה בקולקטיב הישראלי בהלימה לגילם הצעיר של הלומדים, ויחזק את הקשר הבין-דורי בין ניצולת שואה שסיפרה את סיפורה ובין תלמידים צעירים החיים בדור שאחרי השואה.
באמצעות הספר, הכולל תכנים קונקרטיים בהירים ומעובדים בהתאם לגיל הילדים, תתחיל להיווצר זיקה לפרק משמעותי בעבר של עם ישראל באופן בונה.
הספר מתאים במיוחד ללמידה בתקופה שסביב יום השואה ומסייע למורים בהוראת הנושא ומסירת הנושא הסבוך והטעון הזה בהיותו נוגע ללבם של ילדים ומבוגרים כאחד.
לחצו על הספר על מנת לצפות בגירסתו המלאה:
ניתן לפתוח את המפגש בעזרת שיח היוצר קשר ליום השואה המתקרב ובא. ניתן לעשות זאת כל ידי הצגת התמונה של יעל רוזנר בילדותה ובבגרותה – הניצולה המספרת את סיפורה, הצגת שם הסיפור: הבובה שלי ודיון והעלאת השערות על אודות הסיפור שיסופר.
פעילות זו נועדה לחבר חיבור ראשוני בין הילד לבין היצירה. ההכנה ליצירה חשובה כדי "להכשיר את הלבבות" לקראת הנושא המדובר ביצירה ולקראת הרגשות העולים ממנה.
לפני קריאת הסיפור יתכנסו התלמידים למליאה אינטימית (למשל: ישיבה על שטיח).
המורה תספר לתלמידים שליעל הניצולה המספרת את סיפורה קראו זופיה, בילדותה היא חיה בפולין והיום היא חיה בישראל. הסיפור מתמקד בחיים שלה בזמן המלחמה.
מומלץ לספר את הסיפור לפי הפרקים המוצעים ולקרוא אותו בהמשכים:
על המפגש הראשוני עם היצירה להיות מפגש מדויק ובעל הטעמה מתאימה.
חשוב שהקריאה בשלב זה לא תיעשה על ידי התלמידים.
קריאת המבוגר היא קריאה פרשנית מושכלת ומהווה מתווך ראשון להבנת היצירה וליצירת תחושת הבטחון.
בחלק זה מתוודעים התלמידים לחיי המשפחה בטרם השואה, כמציאות של משפחה, נורמליות ואהבה. כמו כן מוצג הקשר בין האם לבת, ופעולותיה של האם ליצירת "חיים שגרתיים" בגטו.
חשוב להדגיש ולהתעכב על חלק זה של חיי המשפחה בטרם השואה, משום שהוא מאפשר לתלמידים יצירת אמפתיה ליעל ולמשפחתה לצד ההבנה של הכוחות ששאבה מהם.
השאלות שלהלן מדגישות את הנתינה לצד הקשיים.
שימו לב כי בחלק זה מתוודעים התלמידים למושג ה"גטו". התוודעות זו נעשית בהדרגתיות, בחלקה מתוך התיווך של האם, ולצד תיאורים של התמודדות. כל זה על מנת לאפשר לתלמידים להתוודע למושג ללא יצירת טראומה.
בחלקים אלו יעל מתארת את חייה במרתף וחושפת בפני הקוראים את האמצעים שעזרו לה בהתמודדדות היומיומית בהיותה בגטו.
חשוב מאוד לעזור לילדים להמשיג את הדברים שהם רואים כי עזרו ליעל בעולם הקשה שחיה בו: דמיון, יצירה, תקווה לעתיד וכו'.
בחלקים אלה מתוארת יציאתה וחזרתה של האם מהגטו. כמו כן, מתוארות המתנות שהאם מביאה לילדתה: בובה וחוטים לרקמה.
הכותרת של הפרק אינה משקפת באמת את מהותו אלא את מה שסיפרה האם, ונתינת כותרת חדשה תאפשר לתלמידים למקד את משמעות העשייה של האם כלפי בתה.
בחלקים אלו מתוארת עזיבת הילדה זושה את הגטו. ב"מסע" העזיבה מתוודעים הקוראים לנחישותה של הילדה להוציא גם את בובתה שאליה נקשרה כאם לבתה.
בחלק זה ניתן להדגיש בפני התלמידים שני ערכים מרכזיים:
הראשון – קיום ההבטחה של האם, והשני – הכוחות הטמונים בילדה המסייעים לה לעזור לעצמה.
השאלות תאפשרנה לתלמידים ולמורה להמשיג את ההיבטים המשמעותיים בפעולותיו של המציל הצעיר, וכן בהתמודדותה של יעל.
המורה תזמין את התלמידים לשתף במחשבות וברגשות שהתעוררו בהם במהלך הקריאה.
המורה תזמין את התלמידים לשאול שאלות, לברר סוגיות.
ילדים מגלים סקרנות ועניין בנושא השואה ושואלים שאלות רבות. על אף סקרנותם של הילדים יש לתת להם את התחושה שהשיח הוא לגיטימי, אך כדאי להימנע ממתן מענה רחב מדי לשאלות שמעלים הילדים ואף להימנע מעיסוק מעמיק בתכנים שהם מביאים מ"ידע אישי" או באסוציאציות שהם מעלים. חשוב לצמצם תכנים העלולים לגרום לזעזוע ולעורר חרדה. הדרך הרצויה היא בשיחות אישיות מזדמנות עם כל ילד ובהקשרים משמעותיים. עם זאת יש לתת לילדים את התחושה שמותר להם לשאול כדי לא לנתק את התקשורת בנושא זה, ואף לתת את התחושה שהמבוגר יודע על מה הילדים מדברים ולא חסר אונים כלפי המידע שהם מציגים. תגובות שאינן אמִתיות או אמינות תגרומנה נזק רב ליכולת של הילד לשתף, ובכך להקל על המשא שהוא מרגיש שהוא נושא עמו בעקבות היחשפות לתכנים הקשים.
ניתן לבחור באחת האפשרויות שלפניכם:
התבוננות בתערוכת 'אין משחקים ילדותיים'. בתערוכה המקוונת שבה נמצאים סיפורים נוספים של חפצים ששימשו כמשחקים לילדים בתקופת השואה.
שיח בעקבות ההתבוננות:
צרו בעזרתם עטיפה שלדעתכם צריכה להיות עטיפת הספר המספר את סיפורה של יעל ובובתה.
פעילות הסיכום תאפשר לילדים להביע את תחושותיהם גם באמצעות פעילות יצירתית. בנוסף, היא מאפשרת להרחיב את מעגל ההתבוננות – הן לשיקום החיים על ידי החשיבה על יעל ונכדיה, והן על ידי ההפניה לסיפורי חפצים אחרים.
זושיה
יעל בגיל שמונה
אמה של יעל