סרט המספר את סיפורה של צילה יופן ששרדה עם משפחתה במחנה המשפחות של ביילסקי. לסרט מצורף דף צפייה.
"כשהקירות בכו" הוא סרט המלווה את מסעה של צילה יופן (דבורצקי) חזרה לאירופה. צילה נולדה בשנת 1930 למשפחה ציונית אורתודוקסית בעיירה איוויה שבבלרוס. במהלך שנות הכיבוש הגרמני נרצחו רבים מבני משפחתה בבורות הירי שבאיוויה. יחד עם הוריה, אחותה ובן דודה, שניצל על ידי אביה מבורות הירי, היא הועברה לגטו לידה. חודשים מספר אחר כך, באביב 1943, הצליחה משפחתה של צילה לברוח מהגטו ולהגיע למחנה המשפחות של טוביה ביילסקי. משם שוחררה המשפחה עם שחרור האזור בקיץ 1944.
בתום חודשים של נדודים בין ארצות אירופה השונות עלו צילה ומשפחתה לארץ ישראל. בשנת 1948 התגייסה צילה לצה"ל, שם היא הכירה את בעלה לעתיד, שאול יופן ז"ל. את ביתם הקימו צילה ושאול בעיר גבעתיים, ונולדו להם שני ילדים וגם נכדים.
למפגש עם הסיפור האישי תפקיד מרכזי בניסיון הבלתי אפשרי לגשר על "התהום הפסיכולוגית" הפעורה בין ניצולי השואה לבין מי שלא היה שם, כהגדרתו של אנטק צוקרמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה. דרך העדות האישית התלמידים מתוודעים לסיפור הפרטי הממחיש במובן מסוים את משמעות המספר הכללי, הסיפור הכללי, אשר הלב והמוח מתקשים לתפוס.
אנו ממליצים לשלב את היחידה העוסקת בפרטיזנים כמבוא או כסיכום לצפייה בסרט על מנת לאפשר תמונה רחבה יותר של הנושא.
מומלץ לחלק לתלמידים דף צפייה עם שאלות ולדון בשאלות אלו לאחר הצפיה בסרט.
מערך "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" – על פרטיזנים יהודים בשואה
