מארק אדלמן מתאר את תחושותיו בכיכר השילוחים בוורשה במילים: " האדם היה לבד, לגמרי לבד, בהמון הזה של אלפים...". השואה – כאסון שפקד אומה שלמה – פגעה פגיעה אנושה במרקם החברתי של יהודי אירופה. עוד לפני הרצח ההמוני החלו באירופה הכבושה על ידי הגרמנים ובעיקר במזרחה תהליכי התפוררות בתא המשפחתי היהודי,בקהילה ובכל המסגרות החברתיות התרבותיות והדתיות. עם זאת, לאורך כל תקופת השואה ניתן להצביע על תופעות של סולידריות המשך היאחזות במשפחה בתנועה ובקבוצות אורגניות אחרות זאת לצד התגבשותן של מערכות קבוצתיות חדשות. אלה גם אלה העניקו כוח ומשמעות לכל.
בשלבים הקודמים התמקד הדיון ביחיד ובקהילה,ובשלב זה נשלבם למכלול אשר יביא את מנעד הקולות ויעסוק ביחסי הגומלין ביניהם. בכל אחד מהנושאים בהם נעסוק ניתן לבחון את הכוחות הטמונים ביחיד ואת משמעותה של הקבוצה. פעמים שהפרט הוא שיוצר קבוצה ובכך מעניק לכלל מסגרת ומשמעות, ופעמים שהקבוצה, (מוחשית או ערטילאית), מחזקת את הפרט. לרוב, יחסי הגומלין הללו מרכבים ודו צדדיים.
עיסוק בנושא זה היינו בעל ערך חינוכי רב. גלומה בו התפיסה המדגישה בין השאר את חשיבות הוראת נושא השואה מתוך התמקדות בשאלות של חיים בעולם של תוהו ומוות, ובדילמות הערכיות הבסיסיות בחיי האדם והחברה. ההתמקדות בנושא של יחסי הגומלין בין ה'יחיד' ל'יחד' בתקופת השבר הגדול של השואה יאפשרו את הדיון במשמעותם של ערכים שונים (כגון: נתינה, מסירות אחווה ועוד), אשר משנתגלו בעולם זה, קיבלו משמעות ייחודית. בכל אלה יש חשיבות לעסוק לצד בירור משמעותי של "השברים" של אותה התקופה, על מנת לא לעוות התמונה ולאפשר הארת תופעות אלו בהקשר ההיסטורי הנכון שלהם.